שילוב ילדים עם צרכים מיוחדים – תפיסת עולם או אופנה חולפת

תקציר

בשנים האחרונות רווחת הסוגיה של  שילוב ילדים עם צרכים מיוחדים בחינוך הרגיל, מתוך הנחה שכל תלמיד במערכת החינוך הוא אדם, וככזה זכאי למיצוי היכולת הפוטנציאלית שלו.

מאמר זה יעסוק בסוגיית השילוב , שבמהלך השנים האחרונות הועלו דילמות רבות , שעסקו באיכות השילוב ותרומתם  לקידום הילדים לכן יש לזכור שלשילוב יש יתרונות וחסרונות ולכן יש לבחון זאת בשני ממדי זמן:

 

לטווח קצר,יש צורך בשיפור וייעול המענה לצרכי התלמידים, הוריהם והצוות המקצועי.

לטווח הארוך, שילוב כשותפות מלאה לקהילת הלומדים, שינוי תפיסה ומושגים של התלמידים ודרך חינוכית, תחילה במעגל הבית ספרי  ודרכו אל הצבור הרחב.

ישנה טענה במחקר שהחינוך המיוחד הוא עולם קטן בתוך עולם גדול. הוא אינו מאפשר הכנה לחיים האמיתיים. הילדים עם הצרכים המיוחדים והילדים עם ההתפתחות הנורמטיבית לא יכירו זה את זה, ולא ילמדו איך לתקשר ולחיות זה עם זה ללא השילוב.(meshnik, 2005)

אחד היתרונות של שילוב של ילדים עם צרכים מיוחדים במערכת החינוך הרגילה מועיל גם לילדים הנורמטיביים ובעצם לחברה כולה. השילוב מלמד להבין, לכבד ולקבל אנשים עם תכונות ויכולות שונות, מפתח תמיכה הדדית בין הילדים וחברה תומכת ואכפתית. הרמה האקדמית של כלל הילדים בכיתה שבה ילדים משולבים לא נפגעת יחד עם זאת, החסרון הבולט בשילוב הילדים היא מחסור במשאבים תואמים לצרכי הילדים והכשרת המורים.  (צחור, 2004).

מילות מפתח: שילוב, הפרדה, חוק החינוך המיוחד,צרכים מיוחדים, אוטיזם

מבוא

ביולי 1988, נחקק בישראל חוק החינוך המיוחד, המדגיש את הצורך "בשילוב ילדים  עם צרכים מיוחדים בכיתות רגילות, בכיתות מיוחדות בבי"ס שכונתי רגיל. החוק נבע מתוך רצונם של הורים, שלחמו על זכותם לשלב גם ילדים בעלי צרכים מיוחדים מאוד במערכת החינוך הרגילה. בתיקון לחוק מספר 5 שתוקן בשנת 2000 הופסק השימוש במילים "ילד חריג" ודובר על "ילד בעל צרכים מיוחדים", וזוהי אינה רק סימנטיקה, הילדים אינם חריגים אלא יש  להם קשיים וצרכים מיוחדים שצריך לתת להם מענה.

בהתאם לחוק זה, מטרת העל של החינוך המיוחד היא לקדם ולפתח את כישוריו ויכולתו של הילד בעל הצרכים המיוחדים, לתקן ולשפר את תפקודו הגופני, השכלי, הנפשי וההתנהגותי, להקנות לו ידע, מיומנות והרגלים ולסגל לו התנהגות מקובלת בחברה במטרה להקל על שילובו בה ובמעגל העבודה.(חוק חינוך מיוחד 1988,).

שילוב משמעו, שילוב חינוכי חלקי או מלא של החריג במערכת  הרגילה, ראיית הפרט הייחודי והיענות לצרכיו הנבדלים באמצעות שירותי חינוך מיוחד בתוך ובצד מערכת החינוך הרגיל, תוך הדגשת המשותף בין הילדים מתוך גישה פרסונאלית הומניסטית (רייטר,1997). בהגדרתו השנייה Mainstreaming  - התייחס המונח לקירובם של הילדים בעלי הצרכים המיוחדים במידת האפשר לזרם המרכזי של החברה. הכוונה לחינוך משותף במידת האפשר  של ילדים עם צרכים מיוחדים וילדים רגילים, כעיקרון של נורמליזציה. בהגדרתו השלישית, העכשווית מתייחס המונח שילוב, inclusion  , לשיבוץ הילד החריג בכיתה רגילה, הכולל סיוע והכשרה לעצמאות וכן הכשרת הקהילה מבחינת עמדותיה כלפי השילוב והמשולב ופיתוח השירותים שעליה להעמיד לרשותו .ההגדרה מקבלת יתר תוקף בחוזר מנכ"ל של משרד החינוך יוני 2003 המטיל אחריות על מחנכת הכיתה הרגילה לשילובם של כל הילדים.  כבוד לילד עם הליקוי, פירושו מענה לצרכיו הייחודיים, דבר המחייב את החברה לספק לו תנאים מיוחדים כדי לשמור על זכויותיו הבסיסיות ולקיים לגביו את עקרון שוויון ההזדמנויות והחופש בכדי להגיע לפלורליזם חברתי המאפיין חברות דמוקרטיות (רייטר,1997 ; נמרוד, 1995 ).

מדוע שילוב?

החינוך המיוחד קיים כדי לתת מענה לילדים עם צרכים מיוחדים. אם כן, מדוע לשלב? מה הרציונל העומד מאחורי המגמה הזו?

כאשר השלטון מתכוון להגביל את חופש הפרט למטרות לגיטימיות, יש לבצע זאת בדרך שתגביל כמה שפחות את חירותו.. מתוך העיקרון החינוכי של "הסביבה הפחות מגבילה" יוצא כי המסגרת החינוכית העדיפה היא הכיתה הרגילה. לאור זאת, כשבאים להחליט על השמתו של ילד עם צרכים מיוחדים במסגרת חינוכית, תינתן עדיפות כמה שאפשר להשמתו בכיתה רגילה.

קיים שוני עקרוני בין מדינות ביישום העיקרון החינוכי הנ"ל.

באוסטרליה הגישה היא, שכל תלמיד, מוגבל ככל שיהיה, חייב להשתלב בכיתה הרגילה. המגמה היא שילוב של כל הילדים עם הצרכים המיוחדים  במסגרות הרגילות מתוך התפיסה הבסיסית של שוויוניות.

בארה"ב, לעומת זאת, התלמיד עם הצרכים המיוחדים  יקבל את החינוך המתאים לו בסביבה ההולמת ביותר את יכולותיו וצמיחתו- החל משילוב מלא ועד למסגרת נפרדת. בישראל הגישה מתאימה יותר לרוח החוק האמריקאי- מגמה לשילוב, אך לא בכל מחיר. כל מקרה נדון לגופו של עניין, וההשמה נעשית תוך התחשבות בצרכיו וביכולותיו של הילד.(חן ושולמן, 1989)

הרעיון בבסיס השילוב הוא, שמגע עם ילדים שהתפתחותם תקינה, ייתן לילד הזדמנות לחוות יחסים עם בני-גיל, ויקנה להם התנסות חברתית רגילה ורחבה. השילוב מזמן לילד סביבה, שבה יוכל לתרגל את הכישורים והיכולות שאותן רכש במהלך העבודה החינוכית.

בעשר השנים האחרונות רווחת הטענה, שיש לבטל את המסגרות הנפרדות וכי יש לכלול כל ילד חריג, באשר הוא, ללא כל הבדל בכיתה הרגילה.  ההפרדה מונעת מהילדים החריגים את ההזדמנות השווה להשתלב, מה שמפלה אותם לרעה ומוסיף לקשייהם את ההתמודדות עם סטיגמות הגורמות לסביבה להתייחס אליהם בסלחנות ולצפות מהם תמיד לפחות.  הדבר פוגע בדימוי העצמי ובביטחונו האישי וכן במוטיבציה של הילד החריג. בנוסף לכל אלה, אין הם מתנסים כילדים רגילים בדברים המעשירים את עולמם ומחדדים את תובנתם יחד עם ילדים שהתפתחותם תקינה (רונן, 2001 )

שילוב הילד האוטיסט

סוגית שילוב הילד האוטיסט במערכת החינוך הרגילה עברה תהליך מורכב עד שהגענו למצב היום, בו שילוב ילד אוטיסט במערכת החינוך הרגילה הינו דבר שכיח יותר. במאמר זה יסוקר השתלשלות האירועים והשלבים, שהובילו למצב כיום בעולם בכלל ובישראל בפרט.

oseald&disalvo(2002) וכן (2004)jones&Schwartz מציינים כי ילדים עם אוטיזם יכולים ללמוד התנהגויות חברתיות תקינות על-ידי צפייה וחיקוי של ילדים עם התפתחות רגילה, שישמשו להם כמודל לחיקוי  . lashey&Heflin (2000)טוענים כי ילדים עם אוטיזם ירוויחו מחשיפה לבני גיל נורמטיביים. חלק חשוב בטיפול בילדים עם אוטיזם הוא לימוד כישורים חברתיים, אך כישורים אלה לא יתפתחו ללא חשיפה לילדים בעלי התפתחות רגילה. לדעתם, יש לאפשר לילד האוטיסט להיות בקרבת ילדים עם התפתחות נורמטיבית עד כמה שאפשר.

בסוף שנות התשעים וראשית שנות האלפיים גברה הנטייה לשלב את הילד החריג בחברה הרגילה בארה"ב, אירופה ובישראל. רעיון השילוב מהווה חלק בלתי נפרד מרעיון. הנורמליזציה. הרעיון מבטא את התפיסה שלכל אדם בעל לקות זכות לחינוך ולסביבת חיים הקרובה ככל האפשר לנורמה וכי יש לשלבו ככל האפשר בחברה הרחבה. הנחה זו היא ביטוי לתפיסה הפילוסופית-הומניסטית המאמינה שלכל אדם בעל לקויות יש זכות לחינוך ולסביבת חיים נורמטיבית ככל האפשר (ויטני ורייטר, 2006). רעיון הנורמליזציה מציג את השילוב כאמצעי לרכישת מיומנויות חברתיות וקוגניטיביות בקרב תלמידים עם אוטיזם, כך שהתנהגותם תהיה נורמטיבית יותר (ויטני ורייטר, 2006).

חוקרים שונים מדגישים את היתרונות הקיימים בשילוב ילדים עם אוטיזם בחינוך הרגיל:

צחור(2004) מדגישה כי, ללא היחשפות למודלים התנהגותיים תקינים, יתקשו הילדים לשפר כישורים חברתיים ותקשורתיים במסגרת, שבה יש רק ילדים עם אוטיזם. החשיפה לילדים עם התפתחות רגילה חשובה כדי להרחיב את מעגל ההיכרויות והחברויות, וכדי לפתח כישורים חברתיים.

נוכחות פיזית בסביבת ילדים עם התפתחות נורמטיבית אינה מספיקה. ללא התערבות, סביר להניח, כי הילדים הנורמטיביים ייצרו קשר עם ילדים כמוהם, והילדים עם האוטיזם יהיו מבודדים. השילוב הרצוי לא יתרחש ללא תוכנית התערבות וללא מעורבות מבוגרים.

בנוסף, שילוב של ילדים עם צרכים מיוחדים במערכת החינוך הרגילה מועיל גם לילדים הנורמטיביים ובעצם לחברה כולה. השילוב מלמד להבין, לכבד ולקבל אנשים עם תכונות ויכולות שונות, מפתח תמיכה הדדית בין הילדים וחברה תומכת ואכפתית. הרמה האקדמית של כלל הילדים בכיתה שבה ילדים משולבים לא נפגעת (צחור, 2004).

בכיתה הטרוגנית הילד נחשף לשונות ולומד ערכים של סובלנות, קבלת הזולת והשונה. ערכים אלה יעזרו לו במהלך חייו (אתר "שילובים"2010). השילוב מביא להרחבת אופקים. חוסר ידע ובורות מביא לפחד מהשונה (meshnik, 2005).

עם זאת, לשילוב יש גם חסרונות, לעומת החינוך המיוחד, שצריך לתת את הדעת עליהם:

המורים בחינוך המיוחד מוכשרים ומכירים את הקשיים של הילדים האוטיסטים. המסגרת מתאימה את עצמה לצרכים הייחודיים של הילדים, והסביבה בטוחה ומגוננת. הילד האוטיסט מרגיש שייכות בקרב ילדים עם אותם הקשיים. (meshnik, 2005)

הקשיים של הילדים האוטיסטים- חוסר יכולות תקשורתיות וחוסר מוטיבציה לאינטראקציה חברתית- מקשים על השילוב. לעתים אופי הקשיים מצריך סביבה שקטה, וכמה שפחות גירויים המסיחים את הדעת.

במקרים, שבהם הקשיים של הילד חריפים, או שהמערכת אינה מאורגנת ואינה נותנת מענה לצורכי הילד, הוא עלול שלא להפיק תועלת מהשילוב וייגרם לו סבל. השילוב אינו מצדיק פגיעה בילד, בדימוי העצמי שלו ובצרכיו, ויש לשקול כל מקרה לגופו. שילוב כן, אך לא בכל מחיר. (מתוך אתר "שילובים"2010).

חוקרים רבים עמדו על תרומתם הפוטנציאלית של קבוצת בני הגיל בשילוב הילד האוטיסט, חקרו את התחום, ופיתחו תוכניות התערבות המתבססות על עזרת עמיתים.

סיכום

ניתן לראות כי שילוב ילדים לא היה דבר טריוויאלי בעבר, לא בעולם ולא בישראל. עם השנים עלתה המודעות לחשיבות שילוב הילדים במערכות החינוך הרגיל, השילוב מהווה שלב ראשון בשילוב הילדים במסגרות חינוך רבות אחרות.

בשל אופי הלקות, ילדים עם אוטיזם מתקשים ביצירת קשרים חברתיים עם בני גילם, מה שעלול להוביל לבידוד חברתי. השילוב של ילדים עם אוטיזם במערכת החינוך הרגילה אמור לתת מענה לפן החברתי כמו גם לפן כאשר דנים בסוגיית השילוב ניתן לראות כי ישנם השפעות חיוביות רבות לשילוב ילד עם אוטיזם במערכות החינוך הרגיל, מעבר לכך ישנם חוקים המחייבים את משרד החינוך לפעול בהתאם לתוכנית השילוב ולעשות הכל כדי לשלב את הילד עם האוטיזם בכיתה הרגילה. לצד כל אלה, עומדות בפניהם הגורמים הרלוונטיים דילמות שונות בהקשר להצלחת ויכולת השילוב של הילד, דילמות שיש לקחת אותם בחשבון ולתת עליהם את הדעת כאשר פועלים לשילוב הילד האוטיסט במסגרות החינוך. הדילמות שהמחקר יבדוק מה קורה לאוכלוסיות המשלבות ילד אוטיסט דבר , שיטיל אור על דילמות נוספות שיעלו מתוך הממצאים.

הקושי המשמעותי של הילד האוטיסט, האמור להשתלב בחברה רגילה הינו האינטראקציה החברתית, זוהי לקות איכותית באינטראקציה חברתית המתבטאת בקשרים חברתיים הדדים, הפרעה בהתפתחות יכולת תקשורתית ושפתית וכן דפוסי התנהגות (DSM IV, 2000).

הפער בידע ניכר בעיקר  בבדיקת השפעת השילוב של הילדים המשולבים על המשלבים,

barnard (2000) טוענת שכדי שה"שילוב" לא יהיה רק סלוגן ריק,אופנה חולפת אלא תפיסת עולם שתוביל לבניית תשתית תרבותית יש להתאים את הסביבה לצרכים הייחודיים של הילד. ולהקצות משאבים ליישומם.

השילוב הוא לא רק הימצאות בחינוך הרגיל.  זו לא רק שאלה של מיקום. השאיפה היא שהילד יקבל את כל השירותים הדרושים לו במסגרת החינוך הרגיל. שילוב לא יכול לבוא ללא תכנון רגיש ואינדיבידואלי.בתכנית השילוב חייבים להילקח צרכיו של הילד כאשר מצד אחד הוא מקבל את הטיפולים המתאימים לו, כשהשילוב מהווה חלק חשוב בתכנית ומאפשר לילד לחוות חוויות רגשיות ולימודיות בסביבה רגילה מבלי לחוש מתוסכל.

מקורות

צחור, דיצה. "חשיבות השילוב-סקירת מחקרים". מצגת עבור יום עיון בנושא שילוב, 20.12.2004

וויטני, ט' ורייטר, ש' (2006) שילוב תלמידים עם אוטיזם: השפעת תוכנית התערבות על רמת השחיקה,

    עמדות ואיכות התקשורת אתם בקרב התלמידים עם התפתחות תקינה בכתה.  סוגיות בחינוך מיוחד 

     ובשיקום, 21 (1) 55-68.

חוזר מנכ"ל (1988), חוק החינוך המיוחד, ספר חוקים תשמ"ח, משרד המשפטים.

רייטר, ש (1989 ). "שילוב ילדים חריגים בבתי ספר רגילים- אתגר לשנות ה- 90 ". סוגיות בחינוך מיוחד ושיקום ,6 , עמ' 38-25.

נמרוד ,לאה (עורכת ) (1995 )"שילוב הילד החריג בכיתה הרגילה". ת"א, מכון מופ"ת.

חן, מ., שולמן ש. והד, ש. (1990). שילוב תלמידים חריגים בחינוך הרגיל עם חקיקת חוק החינוך המיוחד – 1988. בתוך דנילוב, י., (עורכת), תכנון מדיניות החינוך: ניירות עמדה והחלטות ועדת הקבע של המזכירות הפדגוגית, עמ' 83-103. ירושלים: משרד החינוך והתרבות, המזכירות הפדגוגית.

רונן, ח. (2001) הכללתם של ילדים חריגים בחינוך הרגיל סוגיות בחינוך מיוחד ושיקום 16(1): 71-79

Meshnik, Haley(2005). "Is it important to keep children with autism in mainstream elementary school classroom?". Autism and elementaryschool inclusion, Extended essay, 25-10-2005

DiSalvo, Carla A. & Oswald, Donald P. "Peer-mediated interventions to increase the social interaction of children with autism: consideration of peer expectancies". Focus on autism and other developmental disabilities; vol. 17, no. 4, p. 198-207, winter 2002

Barnard, Judith. Prior, Aidan. Potter, David. "Inclusion and autism: Is it working?". The national autistic society, 2000

Jones, Christopher D. Schwartz, Iiene S. "Siblings, peers and adults: Differential effects of models for children with autism". University of Washington; tecse 24:4, 2004

להשמיע את דעתך

*